המלצות תלמידים

 קחו בשתי ידיים את ההזדמנות ללמוד עם נעמי, שמלמדת בדרך שהיא כל כך מיוחדת,חיה,מותאמת לרגע,מחוברת לחיים ולחוויה. הלימודים חיברו אותי למהות הפנימית שלי כמטפלת ומלווים אותי בקליניקה שלי באהבה. אם אתם רוצים ללמוד שיאצו ואיך לגעת ברמה כזו שנוגעת גם ברבדים עמוקים יותר,חשוב להתחבר למורה שהוא מחובר...אולי נעמי היא המורה שתמיד חיפשתם?

חגית שור: מטפלת בזן שיאצו

 נעמי - מורתי מזה הרבה שנים, גם כשכבר אני לא נמצאת פיזית אצלה בכיתה, גם כשהיא לא יודעת... את דרך הטיפול ההוליסטי התחלתי איתה (17 שנים אבל מי סופר) - דרך שהיא מתנה משנת חיים. בכיתה, במדבר, תחת עץ חרוב, במעין ... את התרומה של נעמי לחיי אני אפילו לא יודעת להעריך, עד כדי כך היא נרחבת ונוגעת בכל הרבה אספקטים, בשכבות של החיים. אז בודאי שאני ממליצה, ויותר מכך. לכל אחד ואחת, בכל גיל, מכל סיבה. כדאי לכם להכיר אותה

עופרה ויסמונסקי: מטפלת בזן שיאצו ודמיון מודרך

 הייתה לי הזכות הגדולה בתחילת דרכי לפגוש מורה לא רק למגע אלא ליצירת החיבור הפנימי. מורה שהביאה אותי למציאת האמת שלי. בזכות האור שלה, האהבה שלה, והאמון שלה בי הגעתי למקום שאני נימצאת בו היום. ועדין לאחר 18 שנים האדוות שהיא הותירה בי ממשיכות לעצב את דרכי בעולם. אם חפצה נפשכם במסע עמוק, רחב ואמיתי, נעמי ודרך הלימוד שלה הם המקום.

שלי מיכאלי: שפית טבעונית

 נעמי יקרה פתחת בפנינו שערים ל'משהו' שלפעמים ניסינו להגדיר במילים למען התובנות, לחלק המילולי של המוח. אבל רב הזמן היינו בלהרגיש עם הלב. עולם מוכר וחדש, מנסה להעיר את הקולטנים שלנו לראיה מרחבית, לשחק בדרכים פתלתלות, לשמוע ולהבין דרך הידיים, לחשוב דרך הלב, לקבל רמזים ותובנות מצבעים, צורות ושאר טעמים שלא הורגלנו לסמוך עליהם הרבה שנים. לימדת אותנו על חשיבות המגע, השהות, ההשתהות וההשתאות. על תנועה חיצונית ופנימית ואיך תנועה מינימלית עושה אדווה והשפעה גדולה כל כך. נתת לנו ביד נדיבה בלב פתוח ובזרוע נטויה. מאמינה בתהליך, ונותנת לנו השראה בידיעה ובאי הידיעה. באנרגיה המשתנית משיעור לשיעור. בפער בין איך שאנו נכנסים לשיעור ואיך שאנחנו יוצאים ממנו. מהמעבר, מהפשטות ומהזרימה. תודה רבה

דפנה צור מטפלת בזן-שיאצו - בסוף שנה ב'

 נעמי יקרה לי, אישה מיוחדת במינה שמחפשת באוצרותיו של האל ומוצאת כל כך הרבה שפע. שיש בך את החופש והכמיהה לגעת בהכל בכאב באהבה, באין וביש, ופורשת לפנינו את עצמך ואת עצמנו גם, וככה את נוגעת. להיות לצידך בנוכחותך גם בתוך השקט, זה לקבל מאותם אוצרות. מעבר לידע שעדיין רחוק מיישום של ממש, למדתי ממך לחכות ולהשהות, למדתי להיזכר שיש בי בית, החזרת אותי לסיני... הנפש הסוערת שבי שלמדה עוד מבית אבא ואמא שצריך לעשות בשביל להרגיש קיימת, למדה שאפשר להשהות ולשתוק, למדתי לגעת בשקט. לחץ שווה, ספירלה, נשימה, הוויה. מרגישה שזהו המשכו של מסע. שנכנסת באומץ דרך שער הספק, האי אמונה, למקום שיש בו אמון וטוב עמוק ואהבה. שאני ואת ואתה הם אחד, ולכל אחד יש מקום ברור ולכן, אפשר לגעת בלי פחד. הפשטות הזו לאט לאט מחלחלת בי עוד ועוד ולומדת את עצמי אין סוף...

אריאלה גולני - מנהלת בית ספר לילדים מיוחדים